החלטה בתיק בש"א 159218/06

לפני בקשה לביטול עיקול שניתן במעמד צד אחד.

כללי

ביום 31.3.06 הגישה סקלאר מערכות מיזוג אוויר בע"מ (להלן תיקרא: סקלאר) תביעה כספית כנגד חברת ת.ג.י. בע"מ (להלן: ת.ג.י.), על סך 1,824,371 ש"ח.

ת.ג.י היא חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה. סקלאר היא חברה העוסקת בביצוע עבודות מיזוג אוויר, התקנה והרכבה של מערכות מיזוג.

התביעה אשר הוגשה על ידי סקלאר נוגעת לארבעה פרויקטים בהם סקלאר נשכרה על ידי ת.ג.י, כקבלן משנה, לבצע את עבודות מיזוג האוויר בכל אחד מהם.

סקלאר טוענת בתביעתה כי היא ביצעה את העבודות והשלימה את התחייבויותיה בכל הפרויקטים, אלא שת.ג.י לא שילמה לה את מלוא התשלום המגיע לה על פי ההסכמים ביניהם, על אף שהמועד לתשלום חלף.

עם הגשת התביעה הגישה סקלאר בקשת להטלת עיקול זמני על כספים המגיעים לת.ג.י מצדדים שלישיים, להבטחת התביעה, ובגובה סכום התביעה. ביום 31.3.06 הוריתי על הטלת עיקול זמני עד לסכום של 750,000 ש"ח. בהמשך עתרה ת.ג.י להמרת העיקול בערבות בנקאית, בקשתה התקבלה והיא הפקידה ערבות בנקאית בגובה העיקול. יצוין שהבקשה להטלת העיקול הוגשה גם כנגד מר חזי רוזנבלום, ואולם צו העיקול ניתן כנגד ת.ג.י בלבד.

ת.ג.י הגישה בקשה זו לביטול העיקול. סקלאר הגישה תגובה לבקשה, וביום 9.5.06 התקיים דיון בבקשה. בדיון נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, מר יוסי גרינפלד מטעם סקלאר, ומר יחזקאל רוזנבלום מטעם ת.ג.י.

המסגרת המשפטית

כידוע, בבואו לשקול הטלת עיקול זמני על בית המשפט להשתכנע כי התמלאו שני התנאים הקבועים בתקנות 362 ו- 374(ב) ולתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולפיהם, על מבקש העיקול להראות שקיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, וכן עליו לשכנע בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

ויודגש, הגם שניתן צו עיקול במעמד צד אחד, ועסקינן בבקשה לביטול העיקול, הנטל לשכנע בקיומם של התנאים מוטל על מבקש העיקול. ( רע"א 8420/96 מרגליות דן נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, נא(3) 789).

עוד יש להזכיר שכיום, לאחר חקיקת חוק ^-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, מושם דגש על התנאי המחייב הוכחה בראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, במקרה שלא יינתן העיקול המבוקש. ( רע"א 8420/96 הנ"ל).

ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה שסקלאר הוכיחה, בראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תביעה לגבי חלק מתביעתה.

בכל הקשור לשני פרויקטים -פרויקט נווה מנחם ופרויקט דרום השרון- הראתה סקלאר קיומה, לכאורה, של עילת תביעה, על סכום של כ- 225,000 ש"ח. ת.ג.י, מצדה, לא העלתה ספק ממשי בקיומה של העילה. הדברים עולים בעיקר מההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 2.3.06 ואשר צורף כ נספח ג' לבקשת העיקול. האמור בו, והנסיבות בגינן נערך ונחתם, מצביעים על התחיבות ת.ג.י לתשלום סופי בשני פרויקטים אלה. חיזוק נמצא גם במסמך נ/2 - שנערך על ידי חברת "ה.ר.ו.א.ק", היועץ המתכנן בפרויקט, המאשר מסירת העבודות בפרוייקט נווה מנחם. הסבריו של מר רוזנבלום באשר לאמור בהסכם נספח ג', ופרשנותו להסכם, אינם משכנעים, ודאי לא עד כדי הטלת ספק בקיומה של עילת התביעה, וכך גם טענות הקיזוז אשר הועלו לראשונה, כך נראה, בבקשת ביטול העיקול.

גם באשר לפרויקט אלתא תדהר C+B, הראתה סקלאר קיומה של עילת תביעה ברמת הוכחה דומה לזו שבשני הפרויקטים, דרום השרון ונווה מנחם, וזאת בכל הקשור לתשלום 3% על חשבון העבודות, על פי התחייבות ת.ג.י בהסכם נספח ג' הנ"ל, בהיקף של כ- 120,000 ש"ח.

עד כאן - חלקה הראשון של התביעה - המסתכם בכ- 350,000 ש"ח.

בכל הקשור ליתרת התשלום בפרויקט אלתא תדהר C+B(התשלום הסופי), הצליחה ת.ג.י לטעת ספק מסוים בקיומה של עילת התביעה. מחד, נראה שסקלאר סיימה את ביצוע העבודות עוד בחודש 3/05 והגישה לת.ג.י חשבון סופי מצדה עוד ב- 10/05 (עדות מר גרינפלד בעמ' 5, הנתמכת בתמלילי שיחות שקיים עם נציגים מטעם המזמין המאשרים מסירת העבודה לפני כשנה לשביעות רצון המזמין), ולא ברור מדוע עיכבה ת.ג.י את התשלום או העברתו לאישור המזמין במשך תקופה ארוכה. עם זאת, ההסכם נספח ג' מחודש 3/06, עליו חתמה גם סקלאר, מתייחס לתשלום "על החשבון" בכל הקשור לפרויקט זה, והחשבון מטעם ת.ג.י הוגש למזמין גם הוא רק בחודש 3/06, וטרם אושר. עד כאן - חלקה השני של התביעה.

בעניין הפרויקט האחרון - אלתא תדהר A, חלקה השלישי של התביעה, הגעתי למסקנה שלא הוכחה קיומה של עילת תביעה. סקלאר צירפה לבקשתה (נספח י') הוראת תשלום ממנה עולה כי בשעה שהוגשה התביעה והבקשה למתן צו העיקול, טרם התגבש חובה של ת.ג.י.. התשלום, על פי נספח י' לבקשת העיקול, צריך היה להשתלם עד ל- 16.4.06, התביעה והבקשה לעיקול הוגשו קודם למועד זה.

ויודגש, קביעותיי אלה, באשר להוכחה לכאורה בקיומה של עילת התביעה, אין בהן כדי לקבוע עמדה באשר לתביעה עצמה אלא ככל שהדברים נדרשים להכרעה בבקשה זו בלבד.